אני מרגיש כאילו אני מכיר אתכם. אתם כמוני. חיים בתוך המציאות אך לא מוכנים להכיר בה כהאופציה היחידה. מעמידים פנים שאתם כמו כולם אבל בוערים מבפנים. מפני שאנחנו יודעים שאנחנו שונים. ושמגיע לנו יותר. ושאסור לנו לעשות כמו כולם, או שגם נגמור כמו כולם - מכונות בשר עם נשמה מפלסטיק. אז מתחילים לחפש - את הדרך, את עצמינו, את המשמעות. ונדלקים מכל דבר חדש, מבריק, חריף, מסוכן. אולי הוא זה שיביא את הפריצה? ושוב זה לא זה. יאוש רודף ריגוש. אבל אסור לנו לוותר - מי שמחפש את הדרך - מוצא אותה בסוף. מי שעושה יותר מאחרים - גם מקבל בהתאם. אנחנו ננצח. אנחנו - כח השינוי, ששום דבר לא יעצור אותו. והמציאות? רק פלסטילינה בידיינו המיומנות יותר ויותר עם כל ניסיון, עם כל כישלון. עד שנבין שזוהי הדרך, עד שנלמד לא לפחד באמת.
No comments:
Post a Comment